<h1>תורת הבית הקצר לרשב"א — בית הנשים שער השני</h1>
<h2>דף יא:</h2>
שאר כל הנשים אם יש להן וסת קבוע מותרות לבעליהן בלא בדיקה ואינן צריכות בדיקה לא לפני תשמיש ולא לאחר תשמיש שכל אשה בחזקת טהרה עומדת עד שיודע שראתה או עד שהגיע עונת וסתה כמו שאמרנו. ולא עוד אלא שאין ראוי שתבדוק בשעה שהיא רוצה לשמש את ביתה כדי שלא יהא לב הבעל נוקף ופורש ונמצא בטל מפריה ורביה. ויראה לי דוקא בשעה שהיא עוברת לשמש את הבית אבל שלא בפני בעלה כל המרבה לבדוק הרי זו משובחת. ואשה שאין לה וסת פעם ראשונה ושניה ושלישית משמשין בעדים ובודקין לאחר תשמיש, אם לא ראתה בג' פעמים ראשונים הרי היא בחזקת טהורה לעולם ואינה צריכה לשמש עוד בעדים, ואם ראתה מחמת תשמיש פעם ראשונה ושניה ושלישית הרי זו אסורה לו ותתגרש ממנו כמו שבארנו.
כל הנשים בין שיש להן וסת בין שאין להן וסת הרי הן בחזקת טהרה לבעליהן כמו שאמרנו ומותרות בלא תביעה. באו בעליהן מן הדרך הרי הם באים עליהן בין ערות ובין ישנות (י"ב ע"א) וכן בשוהין עמהם בעיר. במה דברים אמורים בשלא הגיע עת וסתה אבל הגיע עת וסתה אם יש לה וסת קבוע פשוט הרי זה אסור עד שישאלנה חוששין שמא האורח בא בזמנו והוא לא ידע. במה דברים אמורים בשלא שהה כדי שיבא האורח וילך ותוכל לטבול אבל אם שהה כדי שתוכל לספור ולטבול בעלה מחשב ובא עליה בלא תביעה לפי שהוסתות אינן של תורה ושני ספיקות יש שמא לא בא האורח ואם בא אני אומר שמא ספרה וטבלה. דבר זה שאמרנו בין באשה גדולה בין בנערה שהיא בושה לטבול בלא תביעה, בין באשה דעלמא בין ביולדת אע"פ שהיא יראה מן הצנה, בין בימות החמה בין בימות הגשמים. אין לה וסת קבוע אם בא בתוך ל' יום לראייתה שהיא עונה בינונית הרי היא לו בחזקת טהרה, ואם בא לאחר ל' יום הרי זו אסורה עד שתאמר לו טהורה אני שסתם נשים רואות הן משלשים יום לשלשים יום. חשב בעלה ויש לה לאחר שלשים שיעור כדי שתוכל לספור ולטבול הרי זו בחזקת טהרה לבעלה ובלא תביעה. ועוד יתבארו דינים אלו יותר בשער הוסתות בס"ד.
<h2>דף יב.</h2>
דברים אלו שאמרנו במי שלא נודע בבירור שנטמאת אבל הניחה בחזקת טמאה הרי היא לו בחזקת טמאה לעולם עד שתאמר לו טהורה אני. אמרה טהורה אני נאמנת שהתורה האמינתה שנאמר וספרה לה. האשה שהוחזקה נדה בשכנותיה כגון שלבשה בגדים שהיא רגילה ללבוש בשעת נדתה הרי היא כודאי טמאה ואם אמרה טהורה אני אעפ"י שנתנה אמתלא לדבריה כגון שאמרה לא לבשתי בגדים אלו אלא כדי שלא תטרידני עכשיו שלא הייתי בבריאותי וכיוצא בזה אינה נאמנת, למה הדבר דומה למי שידענוה שראתה ואמרה לא ראיתי שאינה נאמנת. אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת והרי היא בחזקת טהורה ומותרת לבעלה.
<h2>דף יג:</h2>
מי שהיא חרשת שאינה מדברת ואינה שומעת או שהיא שוטה או שנטרפה דעתה מחמת חולי צריכות פקחות לתקן אותן שהן עצמן אין להם דעת לתקן את עצמן, וכן בכל בדיקה ובדיקה שהן צריכות, אבל הסומא בודקת עצמה ומראה לחברותיה. חרשת שמדברת ואינה שומעת הרי היא כפיקחת לכל דבריה ורואה ומתקנת לעצמה. תינוקת שלא הגיע זמנה לראות משמשת שלא בעדים שחזקתה שאין להן דמים.
<h2>דף טו.</h2>
כל הנשים בין שיש להן וסת בין שאין להן וסת הרי הן בחזקת טהרה לבעליהן כמו שאמרנו ומותרות בלא תביעה. באו בעליהן מן הדרך הרי הם באים עליהן בין ערות ובין ישנות (י"ב ע"א) וכן בשוהין עמהם בעיר. במה דברים אמורים בשלא הגיע עת וסתה אבל הגיע עת וסתה אם יש לה וסת קבוע פשוט הרי זה אסור עד שישאלנה חוששין שמא האורח בא בזמנו והוא לא ידע. במה דברים אמורים בשלא שהה כדי שיבא האורח וילך ותוכל לטבול אבל אם שהה כדי שתוכל לספור ולטבול בעלה מחשב ובא עליה בלא תביעה לפי שהוסתות אינן של תורה ושני ספיקות יש שמא לא בא האורח ואם בא אני אומר שמא ספרה וטבלה. דבר זה שאמרנו בין באשה גדולה בין בנערה שהיא בושה לטבול בלא תביעה, בין באשה דעלמא בין ביולדת אע"פ שהיא יראה מן הצנה, בין בימות החמה בין בימות הגשמים. אין לה וסת קבוע אם בא בתוך ל' יום לראייתה שהיא עונה בינונית הרי היא לו בחזקת טהרה, ואם בא לאחר ל' יום הרי זו אסורה עד שתאמר לו טהורה אני שסתם נשים רואות הן משלשים יום לשלשים יום. חשב בעלה ויש לה לאחר שלשים שיעור כדי שתוכל לספור ולטבול הרי זו בחזקת טהרה לבעלה ובלא תביעה. ועוד יתבארו דינים אלו יותר בשער הוסתות בס"ד.
<h2>דף סג:</h2>
צריך אדם לפרוש מאשתו נדה עד שתספור ותטבול ולא מתשמיש בלבד אלא מכל קריבה בעולם ואפילו מדברים המרגילים לערוה, שנאמר ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב שום קריבה בעולם. לא יגע אדם באשתו נדה אפילו באצבע קטנה ולא יושיט מידו לידה שום דבר שמא יגע בבשרה. לא תאכל עמו על השולחן אלא אם עשו היכר ביניהם בפרישת מפה וכיוצא בזה כדרך שנהגו לאוכלי בשר וגבינה על שולחן אחד ואין צריך לומר שלא תאכל עמו בקערה אחת. לא ישכב על מטה שהיא מיוחדת לה ואפילו אינה עמו במטה ואין צריך לומר שלא תישן עמו במטה אחת ואפילו הוא בבגדו והיא בבגדה. כל המלאכות שהאשה עושה לבעלה נדה עושה לבעלה חוץ ממזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו. מזיגת הכוס בכוס של יין שהוא המרגיל לערוה. הצעת המטה דוקא בפניו אבל שלא בפניו מותרת אפילו יודע בה שהיא מציעתו. הרחצת פניו ידיו ורגליו אפילו בצונן ואפילו הוא רוחץ והיא מוצקת ואין צריך לומר שלא תרחצנו ממש שהרי יש כאן נגיעת בשר. מזיגת הכוס שאמרו אם שינתה בו להיכר מותר, כיצד מזגה לו ביד שמאלה והניחתו לפניו או שמזגה לו אפילו בימין כדרכה והניחתו לו על הכר או על הספסל וכיוצא בזה שאין דרכה לעשות כן בימי טהרתה הרי זה מותר שהרי יש להן היכר בדבר ויזהרו זה בזה, ולהושיט מידה לידו לעולם אסור. בדבר זה אין הפרש בין בימי נדתה ממש ובין בימי לבונה שהן ימי ספירתה, ויש מי שהורה שלא הקילו אלא בימי לבונה ולא יראה לי כן וכן הסכימו גדולי המורים. כשם שאסור לה למזוג לו את הכוס כך אסור לו למזוג לה, ולא עוד אלא אפילו לשלוח לה כוס של יין אסור בין כוס של ברכה בין כוס דעלמא ובלבד בכוס שיחדו לה. לא יסתכל אדם בעקב אשתו נדה והוא הדין בכל שאר המקומות המכוסין שבה. דברים אלו שאמרנו בין ברואה ממש בין בבעלת הכתם שבעלת הכתם עשאוה כרואה לכל דבריה.
האשה שיש לה וסת בין קבוע בין שאינו קבוע כיון שהגיע עונת וסתה צריך לפרוש ממנה כל אותה עונה שהיא למודה לראות בה, וכמה עונה או יום או לילה. פעמים שאינו פורש ממנה עד שיבא האורח ומשעת ביאת האורח אסורה עד סוף כל אותה העונה, ופעמים שאינה אסורה אלא בתוך הוסת בלבד, ודינים אלו יתבארו בשער הוסתות. היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי אינו גומר ביאתו ואינו פורש מיד שיציאתו הנאה לו כביאתו אלא נועץ צפרניו בקרקע כדי שימות וממתין עד שימות ופורש.
<h2>דף סד:</h2>
הבועל את הבתולה אפילו קטנה שלא הגיע זמנה לראות ולא ראתה ואין צריך לומר גדולה שהגיע זמנה לראות בועל בעילת מצוה בלבד ופורש. ואפילו בדקה ומצאה טהור טמאה שמא דם טפה היה כחרדל ונאבד או שחפתו שכבת זרע, ואפילו בוגרת כיוצא בהן ואעפ"י שרוב הבוגרות בתוליהן כלין בתוך מעיהן וזו בדקה ומצאה טהור כיון שמקצת בוגרות יש להם דמים חוששין לה. חמורה זו ממי שתבעוה לינשא ונפייסה שזו צריכה הפסק טהרה ובדיקה תוך ז' כרואה ודאית. אעפ"י שעשו זו כרואה גומר ביאתו ואפילו דם שותת ויורד ואפילו בעל נפש לא ימנע מלגמור ביאתו שאם אתה אומר שבעל נפש לא יגמור אף הוא לבו נוקפו ופורש מלבעול ונמצא בטל מפריה ורביה. יש מי שהורה שלאחר גמר ביאה צריך לשהות עד שימות האבר מפני שיציאתו הנאה לו כביאתו, ולא יראה לי כן אלא גומר ופורש מיד לא תהא יציאתו חמורה מגמר ביאתו ואם תמצא לומר שהנאה היא לו אף זה מגמר ביאתו, גם מקצת גדולי המורים התירו כן, ולנעוץ צפרניו בקרקע כדי שימות הסכימו הכל שאינו צריך.
<h2>דף סה:</h2>
יש פרישה חמורה שהוא חייב לפרוש ממנה לעולם, כיצד הרואה דם מחמת תשמיש משמשת פעם ראשונה ושניה ושלישית מכאן ואילך לא תשמש אלא תתגרש ותנשא לאחר, נשאת לאחר וראתה דם משמשת פעם ראשונה שניה ושלישית מכאן ואילך לא תשמש אלא תתגרש ותנשא לאחר, נשאת לשלישי וראתה ג' פעמים שוב לא תנשא לאחר אלא אסורה לכל עד שתבדוק עצמה. כיצד בודקת עצמה נוטלת שפופרת של אבר ופיה כפוף לתוכה כדי שלא תקלקלנה ומשים בתוכה מכחול ובראשו מוך. נמצא דם על ראשו בידוע שהוא מן המקור ואם לאו בידוע שהוא מן הצדדין ומותרת. ואם רצתה לבדוק בעודה תחת הראשון כל שכן שמותרת ולא אמרו בשלישי אלא להקל עליה עם הראשון ועם השני ועם השלישי בלא בדיקה. ויש מי שהורה שאין סומכין עכשיו על בדיקה זו, ואין הדברים נראין כן אלא סומכין עליה בכל עת כדי שלא תוציא אשה מבעלה. אשה זו שראתה על ידי תשמיש והיא בשעת וסתה תולה בוסתה להקל כדי שלא תתגרש מבעלה. ואם יש לה מכה תולה במכתה, ודוקא כשאין ניכר שיהא דם מכתה משונה מדם ראייתה אבל בידוע שדם מכתה משונה מדם ראייתה אינה תולה בה. ויש מי שהורה שאינה תולה במכתה ולא יראה לי כן, ועוד יתבאר יותר מזה בשער הכתמים.
<h2>דף סו.</h2>
פעמים שאפילו לא הרגישה האשה בדם ואפילו בדקה ומצאה טהור אסורה לבעלה וצריך לפרוש מאשתו עד שתשב ז' נקיים ותטבול. כיצד האשה שתבעוה לינשא ונתפייסה אפילו היא קטנה שאין דמים מצויין בה לא תנשא עד שתשב ז' נקיים חוץ מאותו יום של תביעה שמא מתוך שנותנת דעתה לינשא מחמדת לבעל ורואה, ואין צריך לומר גדולה שדמים מצויין בה. בדקה עצמה ומצאה טהור חוששין שמא דם טפה היה ונאבד. עבר וכנסה תוך זמן זה אסור להתייחד עמה אלא שהוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים כדרך שאמרו בכלה שפירסה נדה. בדבר זה אין הפרש בין תלמיד חכם לשאר העם שאפילו תלמיד חכם אסור להתייחד עמה כמו שאמרנו. איסור זה מסופק הרבה ואף אם היא רואה דם מועט היא שרואה ולפיכך אינה צריכה הפסק טהרה כשאר הנשים הרואות אלא כל ששהתה ז' ימים אחר יום התביעה הרי זו בחזקת טהרה וטובלת לערב ומותרת. במה דברים אמורים בשבדקה בתוך אותן ז' או בתחלתן או באמצען ואפילו בסופן אבל אם לא בדקה כלל תוך ז' אעפ"י שבדקה לאחר ז' ומצאה טהורה אין לה אלא אותו יום בלבד ומשלמת עליו עוד ו' ימים קודם שתטבול כשאר הסופרות לנדתן, כן הורו מקצת גדולי הראשונים נוחי נפש. ולא יראה לי כן אלא בין כך ובין כך טהורה בידוע שאין ראיה זו נמשכת ובודאי פסקה היא משעת תביעה ואילך שאם אין אתה אומר כן צריכה הפסק טהרה כשאר הנשים, אלא שראוי לשמוע לדברי הראשונים ולהחמיר בדבר שיש בו כרת. מאימתי מונין לה ז' ימים אלו ממחרת יום התביעה, ולא שתבעוה לינשא לאחר י"ב חדש שזמנה רחוק ואין מחמדת בכך, ויראה לי שמונין לה משעה שמתקנין לה צרכי חופה מכי רמו שערי באסינתא וכיוצא בזה.
אעפ"י שאסור להתייחד עם כל העריות שבתורה מותר לאדם להתייחד עם אשתו נדה ואעפ"י שהיא לו ערוה לפי שאין יצרו תוקפו מאחר שיש לו היתר אחר איסורה. פעמים שהוא אסור להתייחד עמה, כיצד כלה שפרסה נדה קודם שבא עליה חוששין מתוך שחביבה עליו שמא יסיתנו יצרו. גדר גדול גדרו בה חכמים שלא תישן עמו בבית אחד עד שיהיו שם אנשים ונשים והוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים. בא עליה פעם אחת אעפ"י שפרסה נדה אחר ביאה ראשונה הרי היא כשאר הנשים וישנה עמו בבית אחד שכיון שבא עליה יצרו שבור.
